במהפכה התעשייתית הקלאסית, הבעלים, נציגי ההון והמנהלים, ראו בעובד את ההמשך המשלים למכונה, זאת מאחר והמכונון אינם יכולות לעשות הכל לבד ויש צורך בעובדים.
הגישה הניהולית הייתה - יעילות באמצעות פשטות
שלושת הכללים בניהול קלאסי הם:
- לפשט את תהליך העבודה ככל האפשר
- להכין מראש מערך כללים לתגובה ולתרגל אותם
- לקיים מעקב ובקרה אחר ביצועים
במילים אחרות העבודה חייבת להיות פשוטה ואחידה ככל האפשר. מנהלי ביניניים אינם חיבים להפעיל חשיבה, אלא לנהוג לפי כללי תגובה ערוכים ומתורגים מראש. כאשר המנהלים ברמה הבחירה ממונים על המעקב. באופן עקרוני קיימת הפרדה מוגדרת בין העבודה לתהליך החשיבה. מקורה של החשיבה במומחים , במתכננים, במודדים ובהנחיות שהם מעבירים לעובדים, העובד עסוק בעבודתו ואילו החשיבה היא תהליך חיצוני המנותק מהעובד.
תרבות ניהול זו נתפסה בעבר כשינוי מוחלט אשר הונהג במהלך המהפכה התעשייתית וזאת בהשוואה לתקופה אשר קדמה לה, תקופת האומנים. האומנים שפעלו קודם לכן עסקו בחשיבה, בתכנון ובביצוע כלומר תהליך הקושר עבודה עם מחשבה. המעבר ההמוני מהכפר לעיר יצר תנאים אשר אילצו את העובדים להירתם למרכבה הטכנולוגית ולהסתגל למעמדם החגש כמוכרי זמן ושרירים.
איחוד העבודה עם החשיבה
בעידן הטכנולוגיה המודרנית, אותה תרבות ניהול , אשר יצרה חלוקה מוגדרת בין העבודה לחשיבה פשטה את הרגל. חל שינו במעמדו ובתביעותיו של האדם המודרני בנוגע לשותפותו והשתתפותו, קצב התהליכים והשינויים הטכנולוגיים המודרניםיוצר מצב שבו מקצוען מוכשר הנכנס למפעל כעובד תפעול מתקדם לרובד הניהולי, חש עצמו רחוק מההתפתחויות והחידושים, מאחר והידע לגביהם מצוי דווקא בקרב המשתייכים לרבדים הנמוכים יותר. הטכנולוגיה המודרנית מחייבת הפעלת עובד חושב.
מה הפרוש המושג "עובד חושב" מנקודת מבטו של הניהול המודרני?
הפירוש הוא להחליט בראש ובראשונה מה המפעל או היחידה העסקית קונים מהעובד.
אפשר ל"קנות" מהעובד את זמנו ושריריו ואפשר "לקנות "מהעובד את כישורי היצירה שלו.
ההכרעה בין שתי תפיסות אלו היא המעשה הניהולי המודרני הראשון במעלה. היא דומה במשקלה להכרעה הניהולית השניה, אשר קשורה בשיווק, היינו, האם אתה משווק לקונים מוצרים או שירות.
בשני המקרים הטרנספורמציה התפיסתית היא במעבר מודגש מ- "חומרה" ל- "תוכנה" .
היזם היפני הגדול מצושיטה טוען כי בתעשייה הרבה מוחות קטנים עדיפים על מעט מוחות גדולים. כדי לרכוש את כישורי היצירה של העובד , נאצלים מנהלים להבין את מסתרי זהותו של היחיד. מנהל מפעל, חברה או יחידה עסקית אחרת, מצויים בתחרות על חומרי זהות של קהילת העובדים.
אם מנהל רוצה שכל אחד מהעובדים והעבודות יישאו באמתחתם חומרי זהות ממקום העבודה המשותף, ( זה תנאי לקבל מהם כישורי יצירה) מה עליו לעשות? עליו להבין שחומרי הזהות של בני אדם אינם מתמקדים במעשיהם, אלא הפירוש שהם נותנים למעשים ולמחשבות על מעמדם בעולם.
כדי שחלק מחומרי הזהויות של העובדים יורכבו מיסודות הקשורים למקום עבודתם, יש לאפשר להם לחשוב!
העבודה היא כלי יצירה
מכאן נובע כי האדם אינו מבחינת "ידיים לעבודה" אלא "מוח ליצירה". מי שהתחנך על מושג "עבודה" כערך יבין כי בתפיסה זו טמונה הרחבה מושגית של ערך העבודה למלא מרחב את היצירה. כל אדם אפוא, הוא יוצר אדם איננו "כוח עבודה".
העבודה היא "כלי היצירה שלו" . ומהי יצירה- " פעולות עריכת סדר דברים אחר מיסודות קיימים, חדשים או מעורבים".
הטכנולוגיה המודרנית מחייבת שימוש בכחים יצירתיים בסגרת התחרות הכלכלית העולמית. לכישורי היצירה האנושית כגורם ייצור אין כל תקרה. לכל גורם מגורמיי הייצור יש מגבלה ותקרה - לחומרי הגלם, להון, למשאבים האחרים , לגורם אחד בלבד אין כל מגבלה והוא כושר היצירה האנושי. אם תיישב חמישה אנשים יצירתיים בראש הר צחיח, לאחר שלושים שנה תגלה בו גן פורח. אם תביא חמישים איש אחרים לגן פורח, אחרי שלושים שנה תמצא הר צחיח.
ארגון הוא רשת מוקדי מידע.
הטכנולוגיה המודרנית פועלת בתנאי תחרות, לצד שינויים אינטנסיבים השולטים בשווקי העולם ובמציאות מהפכת המידע, היא דורשת המעובד להפעיל את מוחו ולא את שריריו, ואילו המפעיל כלומר המערכת הופך מרשת מוקדי כח לרשת מוקדי מידע הרשות מוקי כח. הניהול חייבת לתמרן את הכוחות. ברשת מוקדי המידע, הניהול אינו חייב לתמרן , אלא לתאס ולתכלל את מוקי המידע, כל עובד מהווה למעשה מוקד מידע, הוא קולט מידע ומעביר אותו. הנהלה משמש אינטגרטור של כל מערכת המידע. למידע תכונה יחודית כאשר נמסר לחפץ פיזי מאחד לשני, האחד חסר והשני צובר ואילו כאשר מוסרים צידע צהאחד לשני, השניים צוברים יותר ואיש אינו מרגיש בחסר. יוצא איפא שאם המפעל הוא רשת מידע, הוא אינו בבחינת סכום משחק אפס אלא סכום משחק פלוס.
העולם רוכש נתונים עד אין סוף, כיצד הופכים הנתונים למידע?
רק דרך מסננת של קונספציה, אנשים שונים בונים מאותם הנתונים צערך מידע שונה, ובהקשר שלנו, על מנת שמקצוען במפעל יהפוך נתונים למידע רלוונטי ךתהליך היצירה שלו, העובד צריך להיות שותף לקונספציה . בהיותו שטתף העובד יטיב כמקצוען לתמצאת את המידע ולהפוכו לידע. הפיכת המידע לידע ע"י צמצומו מאחר והמידע הוא אין סופי. הידע הוא ספציפי כלומר מתייחס לבורג מסויים או למעגל אלקטרוני מיוחד. מקצוען המצליח להקיף את המערכת כולה ביצויו היצירתיים ישתפרו באופן ניכר.
